שעות 4 עד 24: הקושי מתחיל
כמה שעות אחרי הסיגריה האחרונה רמת הניקוטין יורדת מספיק כדי שיופיעו החשקים הראשונים ועצבנות עם חוסר שקט. אחרי 24 שעות הניקוטין כמעט לא נמצא בדם, והלולאה הפסיכולוגית ממשיכה לרוץ רק על סימנים מוכרים: קפה, הפסקות, לחץ.
ימים 2 עד 3: השיא
זו הפסגה. החשקים הכי תכופים, השינה מקוטעת, הסבלנות קצרה והריכוז בורח. כדאי לדעת שני דברים: כל חשק בודד עדיין עובר תוך דקות, והעוצמה הזו לא נשארת. כדי לעבור את זה בלי להישבר, כדאי לתכנן את הימים האלה מראש: לוח זמנים קל, תנועה, מים והטכניקות שבאיך להתמודד עם חשק לסיגריה.
ימים 4 עד 14: הירידה
אחרי השבוע הראשון התסמינים הפיזיים נחלשים בצורה מורגשת. התיאבון עלול לעלות ושיעול זמני עלול להופיע כשדרכי הנשימה מתחילות להתנקות. החשק מופיע פחות, קשור בבירור יותר לסימנים מסוימים וקל יותר לעבור אותו.
שבועות 3 עד 4: רוב הרעש שוכך
אצל רוב האנשים הסערה כבר מאחור. מצב הרוח והשינה חוזרים לנורמה, והחשק מגיע מדי פעם ולא כל שעה. חשקים שמופעלים על ידי סימנים מוכרים עדיין יכולים להפתיע במשך חודשים, אבל הם אורחים קצרים, לא דיירים. בינתיים הגוף כבר מתקן את עצמו, ראו מה קורה לגוף אחרי שמפסיקים לעשן.
היתרון של הפחתה הדרגתית: מקטינים את הצוק לפני שקופצים
חומרת התסמינים עולה עם גודל הירידה בניקוטין. מעבר מ-20 סיגריות לאפס בן לילה הוא הצוק המלא. מעבר מ-20 ל-8 לאורך כמה שבועות, ואחר כך מ-8 לאפס, מפרק אותו לצעדים שהמוח כמעט לא מרגיש. זה המנגנון המרכזי של הפחתה הדרגתית: משלמים על הגמילה בתשלומים קטנים ולא בסכום אחד גדול.
גמילה בטוחה לרוב האנשים, אבל במצב נפשי מאובחן, בהיריון או כשהתסמינים קשים, כדאי לערב רופא. תחליפי ניקוטין ותרופות מרשם יכולים להנמיך את השיא במידה ניכרת.